חשש להפרעות אכילה, פרק 2

כאשר אתם רוצים לשוחח עם הילד אודות אותן הפרעות אכילה בפעם הראשונה, דאגו לעשות זאת בצורה מחבקת ואוהבת, תתמכו ואל תהיו מאיימים, אחרת הוא יכחיש. העלו את הדאגות במצב בו הילד אינו עצבני וללא מפריעים חיצוניים. בן הנוער יתגונן פחות במידה ותפנו את תשומת הלב ל"בעיות" שלכם ולא לשלו, כלומר כאשר אתם באים לשוחח איתו אודות אותן הפרעות אכילה, תרבו להשתמש במילה "אני ולא במילה "אתה". אל תגידו לו "אתה בעל הפרעות אכילה" או "אתה מפתח אובססיה לאוכל" משפטים כאלה ירחיקו אתכם מן המטרה ויגרמו לבן הנוער לכעוס ולהכחיש. תנסו לפנות אליו בצורה כזו "נראה לי מתיש להתעסק כל היום באוכל ולספור ערכים קלוריים עבור כל מאכל שאתה מכניס לפה" או "אני דואגת כי איבדת קילוגרמים רבים בתקופה קצרה מאוד". תנו לו דוגמאות לדברים שאמר שהעידו לכם על אותן הפרעות אכילה שונות והסבירו לו שאתם מודאגים ואתם מעוניינים שיפגוש אדם מקצועי על מנת שאתם תוכלו להיות פחות דואגים. אם בן הנוער עדיין מתנגד, התקשרו אל יעל פינצ'וק פסיכותרפיסטית מומחית להפרעות אכילה ולהשמנה בקרב ילדים ובני נוער על מנת לקבל סיוע ראשוני טלפוני אודות גישות נוספות להגעה אל מודעת בן הנוער וההשלמה עם אותן הפרעות אכילה.

המשך בפרק 3 העוסק בחשש להפרעות אכילה.

פורסם בקטגוריה חשש להפרעות אכילה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.